מוות כתוצאה מוירוס אינו יכול להיחשב כ"תאונה", כמשמעה בפוליסה לביטוח תאונות אישיות

1.         האם מותה של המנוחה, מונא סלים ז"ל, שהיתה בת 17 במותה, הינו תוצאה של "תאונה", כמשמעה בפוליסה לביטוח תאונות אישיות של תלמידים? זוהי השאלה העומדת במחלוקת במקרה דנן.

2.         ביום 26.1.00, חזרה המנוחה, תלמידת כיתה י"א בבית הספר אורט אחווה מקיף גלבוע, מבית הספר לביתה, כשהיא חשה ברע. כאשר היא כבר בביתה, התעלפה. לאחר שהתאוששה, הגישה לה אימה ארוחת צהריים, שלאחריה, הלכה המנוחה לנוח במיטתה. זמן לא רב לאחר מכן מצאו אותה הוריה במיטתה, כשהיא ללא רוח חיים.

אמבולנס שהוזמן לבית המשפחה, לפי דרישת משטרת עפולה, העביר את המנוחה לבית החולים "העמק" בעפולה, כשהיא ללא נשימה וללא דופק, שם נעשו בה ניסיונות החייאה, שנכשלו.

3.         ביום 28.1.00, בוצעה נתיחה פתולוגית, אשר העלתה, כי מותה של המנוחה, הינו תוצאה של דלקת ריאות נגיפית. במסגרת הנתיחה, נעשתה בדיקה לבירור הנגיף אשר גרם למוות, שעל פי תוצאתה נקבע: "חיובי ל- ADENO TYPE 3".

4.         בהיותה תלמידת בית ספר, היתה המנוחה מבוטחת ב"פוליסה לביטוח תאונות אישיות לתלמידים" (להלן, "הפוליסה"). אביה ואימה של המנוחה (התובעים 2 ו-3 בהתאמה), שהינם מוטבים עפ"י הפוליסה, פנו אל הנתבעת, היא חברת הביטוח המבטחת במקרה דנן, בבקשה לקבל את תגמולי הביטוח בגין מקרה הפטירה.

טענתם של התובעים הינה, כי מותה של ביתם נגרם כתוצאה מ"תאונה", כמשמעותה בפוליסה האמורה, ומשכך, הם זכאים לפיצוי.

5.         לעומתם, טוענת הנתבעת, כי במקרה דנן לא ארע מקרה ביטוח, היות ומות המנוחה לא נגרם כתוצאה מ"תאונה". מותה נגרם כתוצאה ממחלה, וסעיף 3 ו' לפוליסה מחריג באופן מפורש מגדר הכיסוי כל נזק אשר נגרם עקב מחלה.

6.         אם כן, השאלה העומדת במחלוקת הינה, האם מותה של המנוחה, הינו תוצאה של "תאונה", כמשמעה בפוליסה לביטוח תאונות אישיות, והאם זכאים הוריה לפיצוי מכוח הפוליסה האמורה.

7.         ברצוני לפתוח ולציין, כי העבודה שעשה ב"כ התובעים ראויה להערכה, ואודה, כי קריאת כתבי הטענות מטעם התובעים, אשר ניכרה בהם חשיבה, השקעה והעמקה, היתה לי לעונג. ואולם, על אף הטיעונים היפים והמעמיקים, אין ביכולתי לקבל את התביעה.

8.         תאונה מוגדרת בפוליסה לביטוח תאונות אישיות כך:

"אירוע פיזי, חיצוני, גלוי לעין, בלתי צפוי, הגורם להיזק גופני".

כאמור, בדו"ח הנתיחה הפתולוגית נקבע, כי מותה של המנוחה נגרם כתוצאה ממחלה (דלקת ריאות נגיפית). טיעונם של התובעים היה, בתמצית, כי עצם כניסת הנגיף לגופה של המנוחה הוא-הוא התאונה, אשר בעקבותיה חלתה המנוחה בדלקת ריאות קשה, שהיוותה את הגורם הישיר שהוביל למותה.

9.         וביתר פירוט, לפי הטיעון, הנגיף הספציפי שתקף את המנוחה, ה-ADENO TYPE 3, הינו גורם חיצוני  - מקורו מחוץ לגוף. זאת, להבדיל מסוגים אחרים של אותו נגיף, המהווים גורם פנימי, באשר ניתן למצוא אותם בתוך גופם של ילדים בעיקר, אף שבאופן נדיר, ניתן למצוא אותם גם בגופם של מבוגרים. כניסת הווירוס הקטלני לגופה של נערה בגילה היה לא צפוי.

ב"כ התובעים שב והתמקד בגודלו של הגוף אשר גרם לתאונה, בכדי להוכיח, כי הנגיף היה "נראה לעין", אף שלאור גודלו של הנגיף, לא ניתן לראותו בעין בלתי מזוינת. לצורך כך, הביא ב"כ התובעים ציטוטים רבים, כולל פסיקה זרה, העוסקים באי הרלוונטיות של גודלו של הגורם לתאונה, ובמטרה להראות, כי במקרים אחרים הוכרה מחלה כתאונה.

10.        במסגרת זו, הביאו התובעים את פסק הדין של בית הלורדים האנגלי: BRITONS limited V. TURVEY (להלן, "פרשת BRISTONS"), אשר עניינו בפטירתו של עובד, אשר עסק במיון צמר, כתוצאה מהידבקות בחיידק אנטרקס, אשר אותו נשא הצמר. בית הלורדים קבע ברוב דעות באותו מקרה, כי ההידבקות באנטרקס, ומותו של הפועל כתוצאה מאותה הידבקות, היוו תאונת עבודה, וזיכו את התובע בפיצוי.

והנה, כאן בדיוק טמון אחד ההבדלים העיקריים בין אותו מקרה, ומקרים דומים נוספים מהם הביאו התובעים, ובין המקרה דנן. שכן, על פניו דומה, כי בפרשת BRISTONS, כמו גם בענייננו, מדובר בחיידק, אשר חדר מחוץ לגוף אל תוכו ("גורם חיצוני"), וחולל מחלה, אשר היא שהיוותה את הגורם הישיר למוות.

ואולם, בפרשת BRISTONS, ובמרבית הדוגמאות האחרות שהובאו על ידי התובעים, מדובר היה בתאונות עבודה. השיקולים הנלקחים בחשבון בתביעה להכרה בתאונת עבודה אינם אותם השיקולים הנלקחים בחשבון בתביעה לפיצוי לפי פוליסת ביטוח. במקרה הראשון, המטרות בבסיס ההכרה בתאונה כתאונת עבודה, נוגעות לאחריות המעביד לספק לעובד סביבת עבודה הולמת והגנה על עובדים במקום עבודתם.

במקרה של פוליסת ביטוח, השיקולים אחרים, ועוסקים באיזון בין סיכונים שונים שנוטלת על עצמה חברת ביטוח, כעסק כלכלי לכל דבר. הפרמייה אותה נדרש המבוטח לשלם, אמורה לגלם את מכלול הסיכונים, אותם נוטלת על עצמה חברת הביטוח. מערכת היחסים בין מבטח למבוטח מבוססת על מערך זה של איזונים, כשהמבטחת מציבה סייגים לאחריותה. הסייגים לאחריות במקרה של תאונת עבודה שונים מהסייגים לאחריות במקרה של ביטוח (וראה מחוזי (תל אביב) ע"א 1888/94 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' יוסף ויטריאול, דינים מחוזי, כרך כו (7) 532).

11.        ואולם, בנוסף על ההבחנה האמורה, בכל הדוגמאות אשר הובאו בפני: התקף לב שהוכר כתאונה, מוות בעקבות מחלת הטטנוס, אדם שחלה ומת לאחר שלקה בקדחת הדנגי ועוד - בכל הדוגמאות כולן, היה בכל זאת איזה שהוא "דבר מה נוסף", בהשאלה מתחום אחר, אשר גרם למחלה, והוא-הוא אותו גורם פיזי חיצוני מדובר, אליו מכוונת הפוליסה. במה הדברים אמורים?